Vayedaber

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי נָתָן רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרִבִּי לִיעֶזֶר שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר אֵין מֵי פֵּירוֹת בְּטֵילִין לְעוֹלָם. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּתַנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר צִיר טָהוֹר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהוּא טָמֵא. וְהָדֵין רִבִּי לִיעֶזֶר דְּהָכָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דתני. בפ''ו דמכשירין ראב''י אומר ציר טהור שאינו מוכשר לקבל טומאה שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא ואינן בטלין בציר והדין ר''א דהכא דס''ל דשאר המשקין אינן בטלין במי פירות:

ר''מ דהוא אמר. בתוספתא דמכשירין פ''א דאין מי פירות בטלין לעולם דתנינן שם מי פירות שנפלו לתוכן מים כל שהן טמאין דברי ר''מ וחכ''א הולכין אחר הרוב:

55b רִבִּי לִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. תַּנֵּי רִבִּי נָתָן אוֹמֵר לֹא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה עַל מַה נֶחְלְקוּ עַל שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַשְׁקֶה. שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר''א מטמא משום משקה. תני עלה בתוספתא שם ר' נתן אומר לא שר''א מטמא אותן לבדן משום משקה אלא בנפל משאר משקין לתוכן בהא הוא דנחלקו דר''א ס''ל דשאר משקין לא נתבטלו בהן וחכמים אומרין הולכין אחר הרוב ואם הרוב מאותן מי פירות נתבטלו שאר המשקין ברוב:

טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר וְכָל מַשְׁקֶה. מַה טַעֲמָא דְּרַבָּנִין אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה. מַה רִבִּי לִיעֶזֶר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוּ אָמַר כְּלָל וּפְרָט הַכֹּל בִּכְלָל. וְרוּבָּה מִדְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוּ אָמַר אֲפִילוּ כְּלָל וּפְרָט וְחָזַר וְכָלַל הַכֹּל בִּכְלָל. רִבִּי פֶּרִיגוֹרִי דְקַיְסָרִין אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶלָּא כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי לִיעֶזֶר לַחֲכָמִים מַה דְאִית לְכוֹן אֲשֶׁר יֵאָכֵל פְּרָט לְאוֹכֶל סָרוּחַ. כֵּן אִית לִי אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה פְּרָט לְמַשְׁקֶה סָרוּחַ. אָמַר לוֹ לֹא דוֹמִין אוֹכְלִין לְמַשְׁקִין. לֹא אִם אָֽמְרָת בְּאוֹכְלִין שֶׁכֵּן אוֹכֶל סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ טָָהוֹר. תֹּאמַר בְּמַשְׁקִין שֶׁכֵּן מַשְׁקֶה סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ טָמֵא. דָּבָר אַחֵר לֹא אִם אָֽמְרָת בְּאוֹכְלִין שֶׁכֵּן אוֹכְלִין הַמְּיוּחָדִין לְאָדָם אֵין צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה. תֹּאמַר בְּמַשְׁקִין שֶׁכֵּן מַשְׁקִין הַמְּיוּחָדִין לְאָדָם צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה. וּמִפְּנֵי שֶׁצְּרִיכִין מַחֲשָׁבָה יְהֵא מַשְׁקִין סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ טָמֵא. הוֹאִיל והֵן צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה יְהֵא מַשְׁקֶה סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ טָהוֹר. דָּבָר אַחֵר אָֽמְרוּ לוֹ לֹא אִם אָֽמְרָת בְּאוֹכְלִין שֶׁכֵּן אוֹכְלֵי בְהֵמָה לְאָדָם אֵינָן בָּאִין בְּמַחֲשָׁבָה. תֹּאמַר בְּמַשְׁקִין שֶׁכֵּן מַשְׁקֶה בְהֵמָה לְאָדָם בָּאִין בְּמַחֲשָׁבָה. וְתַנֵּי כֵן כָּל מַשְׁקֶה מַה תַלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה פְּרָט לְמַשְׁקֶה סָרוּחַ דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. אָֽמְרוּ לֹו אֵין מַשְקִין יוֹצְאִין לֹא עַל יְדֵי עוֹפוֹת וְלֹא עַל יְדֵי פָרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אין משקין יוצאין לא ידי עופות ולא ידי פרה. כלומר אין המשקין יוצאין מטומאתן לא כשהן ראויין לעופות ולא כשהן ראויין לפרה ואע''פ שאינן ראויין לאדם דהוא משקה סרוח אפ''ה כל זמן שראויין לעופות ולבהמה לא יצאו מכלל תורת משקין:

ותני. בברייתא דת''כ פרשת שמיני בהדיא כן דפליגי במשקה סריח בדרשה דקרא אשר ישתה:

שכן אוכלי בהמה לאדם אינן באין במחשבה. דלא מהני מחשבת אוכלי בהמה לאדם תאמר במשקין דחמירי דמהני בהו מחשבה למשקה בהמה לאדם כגון המים וא''כ בדין הוא דנחמיר בהו דאפי' משקה סרוח מעיקרא טמא:

דבר אחר וכו'. כלומר אלא אי שמעת להאי דבר אחר הכי הוא דקאמרי ליה:

ומפני וכו'. כלומר דמתמה עלה דהאי פירכא דכי מפני שהמשקין צריכין מחשבה אתם רוצין ללמוד דיהא משקה סרוח מעיקרו טמא אדרבה דהואיל וקילי שהן צריכין מחשבה א''כ בדין הוא דיהא משקה סרוח מעיקרו טהור:

שכן אוכלין המיוחדין לאדם אינן צריכין מחשבה. לענין טומאת אוכלין כדתנן ברפ''ג דעוקצין תאמר במשקין שצריכין לעולם מחשבה:

לא אם אמרת באוכלין שכן אוכל סרוח מעיקרו טהור. הוא וכמ''ד דאין ראוי לגר לאו בר קיבולי טומאה הוא תאמר במשקה דלית לן למעוטי לענין טומאה ואפי' משקה סרוח מעיקרו מקבל טומאה וה''ה לענין הכשר:

ר''א בר' ישמעאל. כלומר לעולם ר''א בעלמא כר' ישמעאל ס''ל וכהאי דתני בי''ג מדות כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ושאני הכא דכך משיב ר''א לחכמים כמה דאית לכון אשר יאכל פרט לאוכל סרוח כלומר דהא גבי אוכלין ג''כ כתיב מכל האוכל כלל אשר יאכל פרט דוקא הראוי לאכילה לכל ואפ''ה לא דרשיתו במידת כלל ופרט משום דאשר יאכל לא בא למעט אלא פרט לאוכל סרוח דאינו ראוי לאכילה כלל ה''נ דריש גבי משקה אשר ישתה פרט למשקה סרוח ולא למעוטי מי פירות:

ורובה מדר' ישמעאל. דר''א עדיפא מדר' ישמעאל דר''א ס''ל אפי' במקום דאיכא כלל ופרט וחזר וכלל הכל בכלל ולא דריש כעין הפרט ואלו לר' ישמעאל דרשינן כעין הפרט דוקא כדתני בברייתא די''ג מדות:

מה. ושואל הש''ס אם ר''א ס''ל כר' ישמעאל דהוא אמר כלל ופרט הכל בכלל כלומר אפי' הכלל בתחילה ואח''כ הפרט כמו הכא וכל משקה כלל אשר ישתה פרט ואפ''ה הכל בכלל וזהו כמ''ד הכי בהאי תלמודא בפ''ו דנזיר דאין חילוק בין כלל ופרט ובין פרט וכלל:

טעמא דר''א. דכתיב גבי הכשר מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי. יטמא ודריש ר''א וכל משקה לרבות מי פירות שהן מכשירין ורבנן דרשי אשר ישתה העשויין לשתיה פרט למי פירות שאינן לשתייה:

הלכה: רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. וַאֲפִילוּ מִשֶׁזָּכוּ בָהֶן בְּעָלִים. וְהָתַנֵּי דָּרַךְ בִּיכּוּרִים מַשְׁקֶה לַהֲבִיאָן מְנַיִין שֶׁיָּבִיא תַּלְמוּד לוֹמַר תָּבִיא. מִשֶׁלְּקָטָן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה עַל מְנָת כָּךְ. בְּרָם הָכָא בְּשֶׁלֹּא לְקָטָן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה עַל מְנָת כָּךְ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ומשני. התם בשלקטן להפירות משעה הראשונה לכך שידריכם להביא המשקין מהן אבל הכא מיירי בשלא לקטן משעה ראשונה על מנת כן אלא שנמלך אח''כ ודרכן לא יביא אותן המשקין לבכורים לפי שנשתנו מברייתן מאשר היה דעתו בשעת הלקיטה:

והתני וכו'. דדרשינן מתביא יתירה דמביא הוא משקין שדרכן מהפירות:

גמ' כיני מתני' אין מביאין בכורים משקין וכו' ואפי' משזכו בהן בעלים. כלומר כך הוא פירוש המתני' דאפי' לאחר שהוציאו הבעלים את המשקין מהן והרי הן בידן אפ''ה אין מביאין אותן לבכורים דלא תימא דוקא שלא יוציאו מהן המשקין להביאן לבכורים קתני אבל אם כבר הוציאו וזכו במשקין שיצאו מהן מביאין קמ''ל דלא:

משנה: אֵין עוֹשִׂין תְּמָרִים דְּבָשׁ וְלֹא תַפּוּחִין יַיִן וְלֹא סִתְוָונִיּוֹת חוֹמֶץ וּשְׁאָר כָּל הַפֵּירוֹת אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִבִּירְייָתָן בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד. אֵין סוֹפְגִין אַרְבָּעִים מִשּׁוּם עָרְלָה אֶלָּא עַל הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. וְאֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. וְאֵין מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. עוּקְצֵי תְאֵינִים וּגְרוֹגְרוֹת וְהַכְּלָסִים וְהֶחָרוּבִים אֲסוּרִין לְזָרִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואין מביאין ביכורים משקין. היוצאין מן הפירות דכתיב ראשית פרי פרי אתה מביא ואין אתה מביא משקה חוץ מהיוצא מהזיתים והענבים וגמר לה מתרומה ואינו מטמא משום משקה היוצא מן הפירות חוץ מן היוצא מהזיתים וענבים וסתמה כר' יהושע ואין מקריבין ע''ג המזבח לא מצינו שקרבין על המזבח אלא היוצא מן הזיתים שמן למנחות ומן הענבים יין לנסכים:

אין סופגין ארבעים משום ערלה. אם הוציא משקין מפירות ערלה ושתה מהן אינו לוקה עליהן מן התורה אלא על היוצא מהזיתים וענבים בלבד:

מתני' אין עושין. לכתחילה בתרומה ובמעשר שני לא מתמרים דבש וכו' לפי שאין משנין אותן מברייתן חוץ מן הזיתים והענבים בלבד דבפירוש אמרה תורה כל חלב יצהר וכל חלב תירוש:

רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אִם יֹאמַר לָךְ אָדָם שְׁמוֹנָה מַשְׁקִין הֵן אֱמוֹר לֹו הֲרֵי טַל וּמַיִם מִין אֶחָד הֵן וּמָנוּ אוֹתָן חֲכָמִים שְׁנַיִם. אִילּוּ הֲוָה לָן חוֹרָן לֹא מְנִינֵיהּ וְאִין הֲוָה חוֹרָן לֹא הֲוָה מְנִינֵיהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אילו הוה לון חורן לא מניניה. בתמיה כלומר ואלו היה להם עוד אחר שהיה דומה למים וכי לא היו מונין ג''כ אותו כדרך שמנו להטל ואע''פ שהוא בכלל מים א''כ ה''נ בדבש ואין הוה חורן לא הוה מניניה כלומר שאם דעתם היה שגם דבש אחר והוא דבש תמרים משקה הוא וכי לא היו מונין אותו ולא יסמכו על שם הכולל מדבש כשם שלא סמכו בהטל אלא ודאי מה שמנו בדוקא הוא ואין כאן אלא שבעה משקין ותו לא:

אמור לו. דלא היא שהרי טל ומים מין אחד הן שהטל מים הוא ואפ''ה מנו אותן חכמים שנים ולא סמכו לומר שהטל הוא בכלל מים אלא מנו אותו בפ''ע:

אם יאמר לך אדם שמנה משקין הן. כלומר אם ירצה לטעון דהני שבעה משקין שמנו חכמים כמו שהבאתי במתני' לאו בדוקא הן דקחשיב שם דבש דבורים דהוא הדין דבש תמרים והא דלא חשיב ליה משום דבכלל דבש הוא וא''כ לעולם שמונה משקין הן:

56a חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר לַחֲכָמִים בְּמַשְׁקֶה סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ שֶׁהוּא טָמֵא. וְהָתַנִּינָן הַמּוֹהֵל הַיּוֹצֵא מֵהֶן רִבִּי לִיעֶזֶר מְטָהֵר וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר לַחֲכָמִים בְּמֵי יַם הַגָּדוֹל שֶׁאֲפִילוּ הֵן סְרוּחִין הַתּוֹרָה קָרָא אוֹתָן מַיִם. וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר לַחֲכָמִים בְּמֵי תַּרְדִּין וּבְמֵי שְׂלָקוֹת שֶׁאֵינָן מַכְשִׁירִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

במי תרדין. במי שלקות דאע''ג דפליג בשאר מי פירות מודה באלו דנשתנה טעמן ולא חשיבי משקה ואינן מכשירין:

במי ים הגדול. שהן מכשירין כשהן תלושין וכן מתטמאין שאע''פ שהן סרוחין ואין ראויין לשתיה מפני שהתורה קרא אותן מים:

והתנינן. בפ''ט דטהרות גבי זיתים שנגמרה מלאכתן הרי אלו מוכשרין ובמוהל היוצא מהן והן מים השחורין היוצאין מהזיתים פליגי ולר''א טהור דלא חשיב משקה אלמא דלא מודי ר''א במשקה סרוח ואינו ראוי ודלא כחברייא:

חברייא בשם ר' אלעזר. אמרי דמודה ר''א לחכמים במשקה סרוח מעיקרא שהוא מקבל טומאה ולא פליג אלא לענין הכשר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source